#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיג. האם מסיקין בכלים ובשברי כלים ומדוע?&nbsp;	"לרבי יהודה מסיקין בכלים דבני טלטול נינהו ואין מסיקין בשברי כלים משום נולד. לרבי שמעון מסיקין בכלים ובשברי כלים דלית ליה מוקצה. לר' נחמיה אין מסיקין בכלים דס""ל לפרש""י דאין ניטלין אלא לצורך תשמישן המיוחד להם וכ""ש בשברי כלים משום נולד. לתנא אחר ר' נחמיה הכא ביו""ט ס""ל<br>כרבי יהודה.<sup>צח</sup><span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צח.  ור""ת פירש לצורך תשמישן הרגיל בו בחול, רשב""א.</span>"	ביצה לב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיד. מה הן אלפסין חרניות ומה דינן כטומאת מת ומשא הזב ומדוע? 	"לרש""י הן קערות של חרס שעדיין לא חקקו את התוך שלהם ובני הכפרים אוכלים בהן כך.<br>טהורות באהל המת כיון שאין להן תוך. וטמאות במשא הזב לת""ק דכיון שמסיטם מבחוץ לא צריך תוך לטמאם.<br>לר""ת (בתוד""ה אלפסין) יש להם תוך אלא שמכוסות למעלה ועומדות ליפתח ובני הכפרים אוכלים עליהם כך. וטהורות באהל המת דהא כלי צמיד פתיל טהור באהל המת, וטמאים בהיסט לת""ק הואיל ועומדים ליפתח.<br>לר' אליעזר בר' צדוק אף טהורות במשא הזב לפי שלא נגמרה מלאכתם."	ביצה לב. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטו. וקטמא שרי. מדוע?	"רש""י פירש לגבלו ולטוח בו מותר דלאו בר גיבול הוא&nbsp;<sup>צט</sup>. והתוס' (ד""ה וקטמא) פירשו א. דאיירי באפר יבש ב. דאיירי שגבלו מעיו""ט.&nbsp;<sup>ק</sup><span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צט.  וכ""כ הרי""ף ופירש הר""ן דלאו בר גיבול הוא לבנין הלכך לא מיחזי כמגבל לבנין דקטמא לאו לבנין קיימא, ומדינא שרי משום שהיא לצורך אוכל נפש.
<br>ק.  והרשב""א כתב דאפילו לגבלו ביד ממש מותר משום שא""א מעיו""ט שמיד מתייבש.</span>"	ביצה לב: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קטז. האם אתיא כר""ש ומדוע 1) מדורתא מלמטה למעלה אסור 2) חיזרא רטיבתא אסור 3) אשה לא תטול אוד מדיר העצים?&nbsp;"	"1) לרש""י לא אתיא כר""ש, דלר""ש דבר שאין מתכוין מותר וכאן אין מתכוין לבנות אהל. לתוס' (ד""ה מלמטה) אתיא אף כר""ש, דהא דא""ר שמעון דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר שאין מתכוין לעשותו אבל כאן מתכוין לעשות מה שהוא עושה.<br>2) לרש""י לא אתיא כר""ש, דלר""ש לית ליה מוקצה. לתוס' (ד""ה והלכתא) אתיא אף כר""ש דנהי דאית ליה שנתנו עצים שלא להסקה היינו בדבר הראוי להסקה אבל רטיבתא אין ראויין להסקה.<br>3) לרש""י לא אתיא כר""ש, דלר""ש לא אמרינן שלא ניתנו עצים אלא להסקה. לתוס' (ד""ה דרש) אתיא א כר""ש דאפי' ר""ש מודה דאסור משום דהוי כתקוני מנא."	ביצה לב: - לג. ותוס'		
